Chap. 3
1
א הַמַּעֲרִיךְ אֶת הַפָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים וְלֹא עָמַד בְּדִין עַד שֶׁהָיָה יֶתֶר עַל עֶשְׂרִים אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא עֵרֶךְ פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים. שֶׁאֵין הָעֵרֶךְ אֶלָּא בִּזְמַן הָעֵרֶךְ לֹא בִּזְמַן הַהַעֲמָדָה בַּדִּין:
Kessef Michneh (non traduit)
המעריך את הפחות מבן עשרים ולא עמד בדין וכו'. משנה בפ''ד דערכין (דף י''ח) הערך בזמן הערך כיצד העריכו וכו' פחות מבן עשרים ונעשה יתר על בן כ' נותן כזמן הערך:
2
ב כָּל הָעֲרָכִין הַקְּצוּבִין בַּתּוֹרָה הֵן שֶׁנּוֹתֵן הַמַּעֲרִיךְ אִם הָיָה עָשִׁיר. אֲבָל אִם הָיָה עָנִי וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת נוֹתֵן כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ סֶלַע אֶחָד וְנִפְטָר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז־ח) 'וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ' (ויקרא כז־ח) 'עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר':
Kessef Michneh (non traduit)
כל הערכין הקצובין בתורה וכו'. בפ''ב דערכין (דף ז') אין בערכין פחות מסלע ולא יותר על חמשים סלע כיצד נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע היו בידו ה' סלעים רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת וחכמים אומרים נותן את כולם, ובגמרא אין בערכין פחות מסלע מנא לן דכתיב וכל ערכך יהיה בשקל הקדש כל ערכין שאתה מעריך לא יהיו פחות מסלע. וידוע דהלכה כחכמים:
3
ג וּמִנַּיִן שֶׁהוּא נוֹתֵן אֲפִלּוּ סֶלַע אֶחָד אִם אֵין לוֹ אֶלָּא סֶלַע אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז־כה) 'וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ' הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין בַּעֲרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע וְלֹא יוֹתֵר עַל חֲמִשִּׁים:
4
ד הֲרֵי שֶּׁלֹא נִמְצָא בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ סֶלַע אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מִסֶּלַע. אֶלָּא יִשָּׁאֵר הַכֹּל עָלָיו חוֹב וְאִם מָצְאָה יָדוֹ וְהֶעֱשִׁיר יִתֵּן עֵרֶךְ שָׁלֵם הַקָּצוּב בַּתּוֹרָה:
5
ה עָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ וְהֶעֱנִי. אוֹ שֶׁהֶעֱרִיךְ כְּשֶׁהוּא עָנִי וְהֶעֱשִׁיר. הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר. אֲבָל אִם הֶעֱרִיךְ כְּשֶׁהוּא עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי:
Kessef Michneh (non traduit)
עשיר שהעריך והעני וכו'. משנה פרק ד' דערכין (דף י''ז:) היה עני והעשיר (או) עשיר והעני נותן ערך עשיר ר' יהודה אומר (אפי') עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר, ופסק רבינו דלא כר''י משום דמשמע דת''ק פליג עליה:
Le'hem Michneh (non traduit)
עשיר שהעריך והעני כו'. התוס' ז''ל בריש פ''ב דערכין הקשו מדין זה על הדין שכתב רבינו ז''ל לקמן דהיכא דהיה לו עשר סלעים ונתן תשע לשניה וסלע לראשונה יצא ידי שתיהן דאמאי נפטר כשנותן אחד לראשונה הא כיון דמתחלה היו לו י' כשהעריך הוי כהעריך עשיר והעני שנותן ערך עשיר ולא הוה ליה למיפטר אלא בי' כמו שהיה לו כשנערך ותירצו דהך דאמרינן עשיר שהעריך והעני היינו שהעריכו הכהן בעודו עשיר אבל לא העריכו הכהן בעודו עשיר אעפ''י שכשאמר ערכי עלי היה עשיר והעני לא איכפת לן דבעריכת כהן תליא מילתא ועל פי זה כתבו בבעיא דבעי כשאמר שני ערכי עלי בבת אחת דהיינו דהעריכן הכהן יחד דאי בזה אחר זה לא גרע מנתן לשניה וחזר ונתן לראשונה א''כ סבירא להו דבעריכת כהן תליא מילתא ורבינו ז''ל לא ביאר כלל מכל זה לכן נראה ודאי שאין דעתו אלא שבעריכתו תליא מילתא ואם כשאמר ערכי עלי היה עשיר אע''פ שהעני אח''כ נותן ערך עשיר. ולקושית התוספות ז''ל אפשר לתרץ דלא תלי רחמנא בעשיר והעני בתר עריכה דידיה אלא כשהיה עשיר באותה שעה שהיה ראוי לתת לו ערך שלם דאע''פ שהעני אוקמיה אדיניה אבל כשהיה לו באותה שעה י' או ה' סלעין דנפיק מתורת עשיר והוי עני דאין לו כדי לתת ערך שלם אע''פ שהעני אח''כ יתר לא איכפת לן ולא אזלינן ביה אלא בתר שעת נתינה:
6
ו * עָשִׁיר שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלַי אוֹ עֵרֶךְ פְּלוֹנִי וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלַי. הֲרֵי הֶעָנִי חַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר שֶׁהוּא עֵרֶךְ שָׁלֵם. אֲבָל עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר וְאָמַר עֵרֶךְ זֶה עָלַי אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא כְּעֵרֶךְ עָנִי שֶׁהוּא כְּפִי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
עשיר שאמר ערכי עלי וכו'. משנה ריש פרק ד' דערכין (דף י''ז) השג יד בנודר כיצד עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני ועשיר שהעריך את העני נותן ערך עשיר אבל בקרבנות אינו כן הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עלי היה מצורע עני מביא קרבן עני עשיר מביא קרבן עשיר רבי אומר אומר אני אף בערכין כן וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני שאין העשיר חייב כלום אבל העשיר שאמר ערכי עלי ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר. ופירש רש''י אומר אני אף בערכין כן אילו מתרמי בערכין דומיא דקרבנות הוי כקרבנות דהא דאמרת דערכין אינם כקרבנות משום דלא דמו אהדדי דמפני מה עני שהעריך עשיר נותן ערך עני לפי השג ידו משום דאין העשיר חייב כלום ולא דמי למצורע וזה שאמר על העשיר לא נתכוון אלא מפני מדת שנותיו של העשיר שפחותים או יתירים על שנותיו שלו הילכך נידון בהשג יד דהא לא פירש כלום אלא ערך מדת [שנותיו של] העשיר קבל עליו ודין ערך נידון בהשג יד. אבל עשיר שאמר ערכי עלי דהוי חייב ערך שלם דומיא דמצורע עשיר ושמע עני וכו' עכ''ל: וכתב הראב''ד א''א זה כרבי וחכמים חולקים עליו ואומרים שאינו נותן אלא ערך עני עכ''ל, וכן כתבו התוספות. אבל רבינו סתם דבריו כדברי רבי ונראה שטעמו משום דמשמע דרבי לאו לאיפלוגי אתנא קמא אתא אלא לפרש, וכן כתב בפירוש המשנה וז''ל אין בין רבי וחכמים מחלוקת אלא מבאר לנו איך יהיה הערך גם כן דומה לקרבן כמו שאמר עכ''ל. והטעם מפני שדברי רבי הם דברי טעם מוכרחים בעצמם אבל קשה דאמרינן בגמרא ולרבי דאמר אומר אני אף בערכין כן אלמא אמרינן בתר חיובא דגברא אזלינן והא לא צריכא קרא למעוטי הוא למעוטי מאי למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר ס''ד אמינא הואיל ואמר רבי בתר חיובא דגברא אזלינן קמ''ל דמשמע בהדיא דרבי פליג ארבנן ואפשר שסובר רבינו דנהי דפליגי בדרשא דקרא בדינא לא פליגי, וצריך עיון ליישב זה:
Le'hem Michneh (non traduit)
עשיר שאמר ערכי עלי כו'. הר''א ז''ל השיג על רבינו ז''ל דלמא פסק כרבי והרב בעל כסף משנה כתב דסובר דאינם חולקים רבי ורבנן וכמ''ש בפירוש המשנה ותמה על זה דבגמרא משמע דפליגי דאמרינן התם ולרבי דאמר אומר אני אף בערכין כן אלמא בתר חיובא דגברא אזלינן וכו' ובאמת דתמיה זו גדולה דבהדיא משמע התם דפליגי וכן לקמן אמרי' התם אלא הוא למה לי לרבי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו. ונ''ל לתרץ בדוחק ולומר דרבנן סברי דאיכא הפרש בין קרבנות לערכין דאם עשיר אחד אמר ערכי עלי ובא עני אחד ואמר ערכו עלי אינו נותן אלא ערך עני אע''פ שהוא מחוייב כבר שכבר אמר ערכי עלי אבל המצורע המחוייב קרבן והוא עשיר ובא עני אחד ואמר קרבנו עלי חייב קרבן עשיר והרי מחוייב הנערך העשיר כמו שמחוייב המצורע קרבן וכאן אמרו ערך עני ובמצורע קרבן עשיר אבל כשאמר העני מה שאמר העשיר עלי ודאי מודו רבנן דנותן ערך עשיר מפני דכיון שאמר מה שאמר זה עלי ולא ערכו עלי הוי כמפרש ואומר הרי עלי ערך נ' שקלים בהדיא דאז אפי' הוא עני חייב בנ' ואינו נדון בהשג יד כדכתב רבינו בפ' זה וסברי רבנן דאין לדמות זה לעני האומר למצורע עשיר קרבנו עלי אלא אי דמיא דמיא לעני האומר לעשיר שכבר נתחייב הוא עצמו בערכו ערכו עלי, ורבי סובר דאין הפרש ביניהם כלל דאין לדמות עני האומר על מצורע קרבנו עלי לאומר לעשיר שנתחייב ערכו עלי דכשאמר למצורע קרבנו עלי ר''ל הקרבן שנתחייב המצורע עלי להביאו וכיון שהוא עשיר חייב בקרבן עשיר אבל כשאמר לעשיר ערכו עלי אין זה אלא ערך שניו ולא אמר שהערך שנתחייב הוא שעליו לשלם ואי איכא לדמות למצורע הוא כשאמר העשיר ערכי עלי וחזר העני ואמר מה שאמר זה עלי שנתחייב במה שאמר העשיר כמו שנתחייב שם בקרבן שנתחייב המצורע ועל פי סברות אלו דרשי רבנן ורבי כל חד לדרשא דיליה דרבנן לית להו דבערכין אזלינן בתר חיובא דגברא דהא עשיר שאמר ערכי עלי אע''פ שכבר נתחייב ואמר העני ערכו עלי הוא נותן ערך עני דבתר נודר אזלינן וכשאמר מה שאמר זה עלי הוי כמפרש כדפרישית וכיון שכן ע''כ לדידהו הוא אתא לומר גבי מצורע לעני שהעריך עשיר דלא ניזיל בתר נודר אבל לרבי אית ליה דגבי ערכין בתר חיובא אזלינן דכיון שאמר מה שאמר זה עלי חייב ערך עשיר אע''פ שהוא עני א''כ אתא קרא למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר דלא לייתי קרבן עני משום דאזלינן בתר חיובא דגברא. כנ''ל ליישב הסוגיא לדעת רבינו:
Raavade (non traduit)
עשיר שאמר ערכי וכו' הרי העני חייב בערך עשיר. א''א זו כרבי וחכמים חולקין עליו ואומרין שאינו נותן אלא ערך עני:
7
ז מַה בֵּין הַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָנִי לְהַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר שֶׁהוּא הָעֵרֶךְ הַקָּצוּב כֻּלּוֹ. שֶׁהַחַיָּב בְּעֵרֶךְ עָנִי שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ כָּל מַה שֶּׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת אֲפִלּוּ סֶלַע אֶחָד וְאַחַר כָּךְ הֶעֱשִׁיר אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה חַיָּב בְּעֵרֶךְ עָשִׁיר יִשָּׁאֵר שְׁאָר הָעֵרֶךְ חוֹב עָלָיו עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וְיַשְׁלִים הָעֵרֶךְ שֶׁעָלָיו:
Kessef Michneh (non traduit)
מה בין החייב בערך עלי להחייב בערך עשיר וכו':
8
ח הַמְפָרֵשׁ אֶת הָעֵרֶךְ וְאָמַר עֶרְכִּי עָלַי חֲמִשִּׁים סְלָעִים. אוֹ עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלַי שְׁלֹשִׁים סְלָעִים. אֵינוֹ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד. אֶלָּא לוֹקְחִין כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ וְהַשְּׁאָר עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וְיִתֵּן:
Kessef Michneh (non traduit)
המפרש את הערך וכו'. כן מתבאר בגמרא פרק קמא דערכין (דף ד') בערכך להביא ערך סתם (מאי ערך סתם) דתניא האומר ערך סתם עלי נותן כפחות שבערכין (וכמה פחות שבערכין) שלשה שקלים וכו' ואלא קרא למה לי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לומר שאינו נידון בהשג יד מ''ט כמפרש דמי א''ד אר''נ אמר רבה בר אבוה נידון בהשג יד פשיטא מהו דתימא כמפרש דמי קמ''ל וידוע דהלכה כלישנא בתרא ומשמע בהדיא דמפרש אינו נדון בהשג יד ומשמע דה''ה לחייבי דמים דהוו להו מפרשים: וכתב הראב''ד וכן האומר דמי עלי וכו' הרי פירשו א''א לא מן השם הוא זה וכו'. ואין דבריו מוכרחים וטעם רבינו נכון:
9
ט * וְכֵן הָאוֹמֵר דָּמַי עָלַי אוֹ דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלַי אֵינוֹ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד. שֶׁחַיָּבֵי דָּמִים הֲרֵי פֵּרְשׁוּ נִדְרָן וַהֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁאָמַר מָנֶה עָלַי הֶקְדֵּשׁ שֶׁהוּא חַיָּב לִתֵּן מָנֶה גָּמוּר:
Le'hem Michneh (non traduit)
וכן האומר דמי עלי או דמי פלוני וכו'. כתב הרב כ''מ ז''ל דמשמע ליה לרבינו ז''ל כן משום דחייבי דמים הוי כמפרשים ואינו צריך דבהדיא ברייתא הוי בפ' השג יד אמר שם חומר בנדרים מבערכין שהנדרים חלים על בהמה חיה ועוף ואינן נדונין בהשג יד מה שאין כן בערכין כו' ובתוס' הקשו שם דכיון דאמרי' לעיל מיניה (בדף י''ח) הקשתה דמים לערכין מרגלית לקלים ולדידון בכבודו א''כ אין היקשא למחצה ונקיש ג''כ דמים לערכין לענין השג יד ותירצו דאיכא חד מיעוטא דכתיב יערכנו הכהן גבי ערכין דמשמע ליה ולא לאחר דגבי ערכין נדון בהשג יד כאשר יעריכנו הכהן ולא גבי נדרים וכמ''ש רבינו ז''ל מתורצת קושיא זאת דכיון דקי''ל דמפרש אינו נדון בהשג יד הרי זה כמפרש. אבל לטעם הר''א קשה דאמאי לא מקשינן דמים לערכין לענין השג יד אי משום דערכין קנס ואמרי' דהתם הקילה תורה ולא בדמים א''כ אמאי מקשינן להו מרגליות לקלים נימא דדוקא גבי ערכין הקילה תורה דהוי קנס אבל לא בדמים. ואולי י''ל דהך השג יד הוי קולא יתירא וכמו שכתב הר''א וגזרת הכתוב הוא ואם מך הוא וא''כ אין לך בו אלא חידושו ודוקא גבי קנס אמרי' דהקל הכתוב ולא גבי דמים אבל מרגליות לקלים אינה קולא כ''כ ולכך אמרי' ביה אין היקש למחצה:
Raavade (non traduit)
וכן האומר דמי עלי וכו' הרי פירשו. א''א לא מן השם הוא זה אלא לפי שהערכים הם כעין קנס כשלשים של עבד חסה התורה עליו שידון בהשג יד אבל בדמים אין קנס וגזרת הכתוב הוא ואם מך הוא:
10
י הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עֵרֶךְ סְתָם וְלֹא פֵּרֵשׁ אֵינוֹ כִּמְפָרֵשׁ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים אֶלָּא נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד כִּשְׁאָר הַמַּעֲרִיכִין:
11
יא הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי וְחָזַר וְאָמַר עֶרְכִּי עָלַי וְהָיוּ בְּיָדוֹ עֶשֶׂר סְלָעִים וְנָתַן תֵּשַׁע לַשְּׁנִיָּה וְסֶלַע לָרִאשׁוֹנָה יָצָא יְדֵי שְׁתֵּיהֶן. שֶׁהָעֲרָכִין לָאו כְּחוֹבוֹת הֵן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ מְשֻׁעְבָּד לָרִאשׁוֹנָה. הֶקְדֵּשׁ מְאֻחָר שֶּׁגָבָה גָּבָה. אֲבָל אִם נָתַן תֵּשַׁע לָרִאשׁוֹנָה וְאַחַת לַשְּׁנִיָּה יְדֵי שְׁנִיָּה יָצָא. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנָּתַן הַסֶּלַע לֹא נִשְׁאַר בְּיָדוֹ כְּלוּם וַהֲרֵי אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. יְדֵי רִאשׁוֹנָה לֹא יָצָא. שֶׁהֲרֵי כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדוֹ מְשֻׁעְבָּד לָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁנָּתַן הַתֵּשַׁע נִשְׁאַר לוֹ סֶלַע וַהֲרֵי לֹא נָתַן כָּל מַה שֶּׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת. לְפִיכָךְ יִשָּׁאֵר עָלָיו שְׁאָר עֵרֶךְ רִאשׁוֹן עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וְיַשְׁלִים:
Kessef Michneh (non traduit)
האומר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי וכו'. מימרא ריש פרק ב' דערכין (דף ז'):
Le'hem Michneh (non traduit)
האומר ערכי עלי וחזר ואמר כו' שהערכין לאו כחובות הן כו'. תימה דהא סלעים מטלטלין הם והא קיימא לן דאפילו בשאר חובות בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה במטלטלין וכמו שכתב רבינו ז''ל בפרק ב' מהלכות מלוה ולוה מיהו לזה י''ל דסלעים דנקט לאו דוקא אלא דאיירי בקרקע שהוא שוה עשר סלעים ואם כן בבעל חוב מה שגבה לא גבה לכך הודיענו דהקדש שאני. אבל מכל מקום קשה דבריש פ''ב דערכין לא אמרינן הכי דהכי אמרינן התם וכן ארבע לשניה ואחת לראשונה יצא ידי שתיהן מאי טעמא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה משמע דהשוה הקדש לבעל חוב ואי איירי גמרא במטלטלין שפיר קאמר אליבא דהלכתא דקי''ל דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה במטלטלין אבל אי איירי בקרקעות וכדמשמע מדברי רבינו ז''ל א''כ רב אדא סבר כמ''ד בע''ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ולכך קאמר דיצא ידי שתיהן אבל לרבינו ז''ל דפסק בפ''כ מהלכות מלוה ולוה דבע''ח מאוחר שקדם וגבה בקרקעות מה שגבה לא גבה ליתיה להאי דינא כפי הנראה מסוגית הגמרא דאין חילוק בין הקדש לבעל חוב ורבינו ז''ל שחילק ביניהם לא ידעתי מנין לו ואולי גירסא אחרת היתה לו שם בגמרא דקאמר מאי טעמא הקדש מאוחר מה שגבה גבה:
12
יב הָאוֹמֵר שְׁנֵי עֲרָכַי עָלַי וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ אֶלָּא פָּחוֹת מִכְּדֵי שְׁנֵי עֲרָכִין. הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק אִם נִתְפַּס לִשְׁנֵיהֶן וְנוֹתֵן חֲצִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לְעֵרֶךְ אֶחָד וַחֲצִי לָעֵרֶךְ הַשֵּׁנִי וְיִפָּטֵר אוֹ יִתֵּן עֵרֶךְ אֶחָד מֵהֶן שָׁלֵם אוֹ כָּל הַנִּמְצָא בְּיָדוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן וְיִשָּׁאֵר הָעֵרֶךְ הָאַחֵר עָלָיו חוֹב עַד שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ בַּעֲנִיּוּת אוֹ בַּעֲשִׁירוּת כְּפִי הֶשֵּׂג יָדוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
האומר שני ערכי עלי וכו'. שם (דף ח') בעי רב אהבה היו בידיו ה' סלעים ואמר שני ערכי עלי בבת אחת מהו כיון דבבת אחת (נדר) כי הדדי תפסן יהיב תרתי ופלגא להאי ותרתי ופלגא להאי או דילמא כלהו חזו להאי וכלהו חזו להאי תיקו:
13
יג הַמַּפְרִישׁ עֶרְכּוֹ אוֹ דָּמָיו וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא אָמַר עָלַי חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז־כג) 'וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה'' הֲרֵי הֵן חֻלִּין אַף עַל פִּי שֶׁהִפְרִישָׁן עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִידֵי הַגִּזְבָּר:
Kessef Michneh (non traduit)
המפריש ערכו או דמיו ונגנבו וכו':
Le'hem Michneh (non traduit)
המפריש ערכו או דמיו ונגנבו וכו'. בפרק שלוח הקן (דף קל''ט) אמרו שם דאע''ג דאמר הריני כערך פלוני או הריני כערכי ולא הזכיר עלי חייב באחריותן ומוכיח לה מקרא דמייתי רבינו ואע''ג דהאי קרא במקדיש שדהו כתיב כבר כתב שם רש''י ז''ל דע''כ כיון דקרא יתירא הוא אערכין מהדר:
14
יד חַיָּבֵי עֲרָכִין וְדָמִים מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן וְלוֹקְחִין מֵהֶן בַּעַל כָּרְחָן מַה שֶּׁנָּדְרוּ וְאֵינָן חַיָּבִין לְהַחְזִיר לָהֶם הַמַּשְׁכּוֹן בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה. וּמוֹכְרִין כָּל הַנִּמְצָא לָהֶם מִן הַקַּרְקַע וּמִן הַמִּטַּלְטְלִין מִכְּסוּת וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ הַבַּיִת וַעֲבָדִים וּבְהֵמָה וְנִפְרָעִין מִן הַכֹּל. וְאֵין מוֹכְרִין לֹא כְּסוּת אִשְׁתּוֹ וְלֹא כְּסוּת בָּנָיו וְלֹא בְּגָדִים שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן וְלֹא סַנְדָּלִים חֳדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו לֹא הִקְדִּישׁ אֶת אֵלּוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
חייבי ערכין ודמים ממשכנין אותם וכו'. משנה ספ''ד דערכין (דף כ''א) חייבי ערכין ממשכנין אותם ומשמע דה''ה לחייבי דמים. ומ''ש ואינם חייבים להחזיר להם המשכון וכו'. ומ''ש ואין מוכרין לא כסות אשתו וכו' עד לא הקדיש את אלו. משנה ספ''ה דערכין (דף כ''ג כ''ד):
15
טו וְנוֹתְנִין לוֹ מִכָּל נְכָסָיו לָזֶה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֲרָכִין אוֹ דָּמִים אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ מָנֶה לְבֶדֶק הַבַּיִת וְאֵין לוֹ. נוֹתְנִין לוֹ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָד וְסַנְדָּלָיו וְכִסֵּא לֵישֵׁב עָלָיו וּמִטָּה וּמַצָּע הָרְאוּיִין לוֹ לִישֹׁן עֲלֵיהֶם. וְאִם הָיָה עָנִי נוֹתְנִין לוֹ מִטָּה וּמַפָּץ לִישֹׁן עָלָיו. וְנוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לוֹ לְבַדּוֹ אֲבָל לֹא לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם וּבִכְסוּתָם. וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ אֶלָּא כְּסוּת הָרְאוּיָה לוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש ונותנין לו מכל נכסיו וכו' עד אבל לא לאשתו ובניו, ג''ז משנה שם: ומ''ש ואין נותנין לו אלא כסות הראויה לו. בסוף פרק המקבל (דף קי''ג:) כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין לבעל חוב וכו' ותניא הרי שהיו נושים בו אלף זוז ולבוש אצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותה ממנו ומלבישין אותו אצטלא הראויה לו ואף על גב דרבי עקיבא ורבי ישמעאל פליגי הא אוקימנא להו בשוטה ולית הלכתא כוותייהו:
Le'hem Michneh (non traduit)
וכסא לישב עליו ומטה ומפץ וכו'. זה יצא לו לרבינו ז''ל מסדור בעל חוב וכבר כתבתי על זה בפרק ראשון מהלכות מלוה ולוה:
16
טז הָיוּ עָלָיו כְּלֵי מֶשִׁי וּבְגָדִים מֻזְהָבִין מַעֲבִירִין אוֹתָן מֵעָלָיו וְנוֹתְנִין לוֹ כְּסוּת הָרְאוּיָה לְאִישׁ כְּמוֹתוֹ לְחֹל אֲבָל לֹא לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים:
17
יז וְאִם הָיָה אֻמָּן נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כְּלֵי אֻמָּנוּת מִכָּל מִין וּמִין. כֵּיצַד. אִם הָיָה חָרָשׁ נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מַעְצָדִים וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת. הָיוּ לוֹ כֵּלִים מְרֻבִּין מִמִּין אֶחָד וּמוּעָטִין מִמִּין שֵׁנִי אֵין מוֹכְרִין מִן הַמְרֻבֶּה וְלוֹקְחִין לוֹ מִן הַמּוּעָט. אֶלָּא נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כֵּלִים מִן הַמְרֻבִּין וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמּוֹעָט:
Kessef Michneh (non traduit)
(טז־יז) ומ''ש לחול אבל לא לשבתות וימים טובים. ומ''ש ואם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות וכו'. משנה ספ''ה דערכין (דף כ''ג:):
Le'hem Michneh (non traduit)
ומועטין ממין שני וכו'. לאו דוקא מועטין דמשמע תרי דאם כן כיון שיש לו שנים למה היה צריך ליקח מן המועט הא אפי' היו לו רבים אין נותנים לו אלא שנים אלא האי מועטין ר''ל חד כלי לבד וקאמר דאין לוקחין לו אחר:
18
יח הָיָה חַמָּר אוֹ אִכָּר אֵין נוֹתְנִין לוֹ בְּהֶמְתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מְזוֹנוֹת אֶלָּא מִמֶּנָּה. הָיָה סַפָּן אֵין נוֹתְנִין לוֹ סְפִינָתוֹ אֶלָּא יִמְכֹּר הַכֹּל:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש היה חמר וכו'. שם במשנה רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותנים לו צמדו חמר נותנין לו (את) חמורו ומשמע דת''ק פליג עליה וידוע דהלכה כת''ק. ומ''ש היה ספן אין נותנין לו ספינתו וכו'. פרק ד' דערכין (דף י''ז) תנן גבי חייבי קרבנות אפילו ספינתו בים ובאה לו ברבואות אין להקדש בהן כלום ופריך בגמרא (דף י''ח) עשיר הוא ומוקי לה כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים ורבואות דמתניתין היינו שכרה ושכירות אינה משתלמת אלא בסוף ותיפוק לי משום ספינה הא מני רבי אליעזר היא דאמר אם היה איכר נותנים לו את צמדו חמר נותנין לו (את) חמורו הרי דלתנא קמא דרבי אליעזר דין ספינה כדין צמד וחמור שהם נמכרים. ואיכא למידק כיון דסתם לן תנא הכא כרבי אליעזר מה ראה רבינו לפסוק כאידך מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא. ויש לומר דהאי סתמא הוי בפרק שלישי ופלוגתא דרבי אליעזר ותנא קמא שנוי בפרק חמישי וה''ל סתם ואחר כך מחלוקת ואין הלכה כסתם הילכך פסק כרבים:
19
יט הָיוּ בַּנְּכָסִים בְּהֵמָה וַעֲבָדִים וּמַרְגָּלִיּוֹת וְאָמְרוּ הַתַּגָּרִים אִם יִלָּקַח לְעֶבֶד זֶה כְּסוּת בִּשְׁלֹשִׁים מַשְׁבֵּחַ הוּא מֵאָה. וּפָרָה זֹאת אִם יַמְתִּינוּ בָּהּ לָאִטְלִס מַשְׁבַּחַת עֲשָׂרָה. וּמַרְגָּלִית זוֹ אִם מַעֲלִין אוֹתָהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי תִּשְׁוֶה מָמוֹן רַב וְכָאן אֵינָהּ שָׁוָה אֶלָּא מְעַט. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין. מוֹכְרִין הַכֹּל בִּמְקוֹמוֹ וּבִשְׁעָתוֹ כְּמַה שֶּׁהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז־כג) 'וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה'' לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵין מְפַרְכְּסִין אוֹתוֹ וְאֵין מַמְתִּינִין בּוֹ לַשּׁוּק וְלֹא מוֹלִיכִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
היה בנכסים בהמה או עבדים או מרגליות וכו'. משנה ספ''ה דערכין (דף כ''ד):
20
כ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִטַּלְטְלִין וַעֲבָדִים. אֲבָל הַקַּרְקָעוֹת מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶם שִׁשִּׁים יוֹם רְצוּפִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב וְאַחַר כָּךְ מוֹכְרִין אוֹתָם:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש בד''א במטלטלין ועבדים אבל הקרקעות מכריזין. משנה רפ''ה דערכין (דף כ''א:) שום ההקדש ס' יום ומכריזים בבקר ובערב ומשמע התם דבקרקעות היא שנויה ואע''פ שאמרו שם בגמ' (דף כ''ב) גבי שום היתומים בא להכריז רצופים שלשים בשני ובחמישי ששים משמע לרבינו שלא אמרו אלא בשום היתומים אבל בשום ההקדש ששים רצופים בעינן דאל''כ ה''ל לפרושי בהקדש כמו שפירשו ביתומים:
Le'hem Michneh (non traduit)
בד''א במטלטלין ועבדים אבל בקרקעות וכו'. כ''כ התוס' ז''ל בפ' שום היתומים (דף כ''ד) על מתני' דקאמרה אין להקדש אלא מקומו ושעתו דא''כ למה צריך להמתין שום ההקדש ששים יום ותירצו דהתם איירי בקרקעות. ומה שכתב רבינו ז''ל ששים יום רצופים בבקר ובערב נראה לי מוכרח מן הגמ' בריש פ' שום היתומים (דף כ''ב) דאמרי' התם ת''ר שום היתומים ל' יום ושום ההקדש ששים יום דברי ר''מ ר''י אומר שום היתומים ששים יום שום ההקדש תשעים יום כו' אמר רב חסדא אמר אבימי הלכה שום היתומים ששים יום יתיב ר' חייא בר אבין וקאמר להא שמעתא אמר ליה רב נחמן בר יצחק לר' חייא בר אבין ששים קאמרת או שלשים קאמרת א''ל ששים דיתומים או דהקדש א''ל דיתומים כר''מ או כר' יהודה א''ל כר''מ והא ר''מ ל' יום קאמר אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאבימי קולפי טאבי בלעי עלה דהא שמעתא בא להכריז רצופין ל' בשני ובחמישי ששים כו' ע''כ. משמע דבא לתרץ קושיא דר''מ דאמר דמאי דקאמר ר''מ שלשים יום גבי יתומים הוי רצופים דוקא ומינה דששים דקאמר גבי הקדש הוי רצופים דאי אינם רצופים א''כ היינו יתומים אלא ודאי רצופים קאמר ולכך פסק רבינו ז''ל בהקדש ששים יום רצופים וסתם מתני' כר''מ אתיא. אבל לרש''י ראיתי שכתב שם והוא אמר לי להכריז רצופים ל' יום בין יתומים בין הקדש ולא ידעתי למה דלכאורה זה אי אפשר דכיון דר''מ אמר שלשים רצופים גבי יתומים ע''כ גבי הקדש ששים דקאמר רצופים הוי וכדברי רבינו ז''ל נראה פשט השמועה כדכתיבנא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source